ראשון ראשון חביב

השלט על בית הספר חביב

 ישראל ידועה כיום בעולם כמדינת הסטרטאפים – ואכן, חברות ומיזמים ישראלים נמכרים בסכומי עתק לחברות ברחבי העולם. אך היזמות, החזון והנחישות היו חלק ממרכיבי ההצלחה של הציונות עוד בראשית ימיה. בימים אלה, עם פתיחתה של שנת הלימודים בבתי הספר, די נחמד להיזכר במיזם חשוב שהולידה הציונות, והוא בית הספר העברי

 בעוד שנראה לנו, אולי, כי החינוך העברי היה כאן מאז ומתמיד, הרי שלא כך הם פני הדברים. בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם, שבו נלמדו כל מקצועות הלימוד בשפה העברית, נוסד במושבה ראשון לציון רק בשנת 1886 ושמו כיום בית ספר "חביב". בקרב אותם ציוניים אשר החלו ביישוב הארץ, נבטה ההכרה כי כדי להצמיח כאן דור חדש של יהודים, אשר יהיו מחוברים אל הארץ הזו ושונים מהיהודי הגלותי, יש להטמיע בהם ערכים חדשים. אחת הבעיות הייתה שהמתיישבים לא דיברו בשפה אחידה. הם הגיעו מארצות שונות וכל אחד דיבר בשפת אימו. בבית דיברו בדרך כלל יידיש ואילו השפה הרשמית בחוץ הייתה באותם ימים צרפתית. המתיישבים הבינו כי בכדי לייצר כאן חברה חדשה יש להטמיע שפה אחידה בה ידברו כולם. וכאן עלה הרעיון של לימוד בשפה העברית, שהייתה באותה עת שפה מתחדשת. מנהל בית הספר, מרדכי לובמן, היה הראשון שהנהיג את שיטת הלימוד הקרויה: "עברית בעברית".

גם דוד יודלביץ' אשר הובא לבית הספר בכלל על תקן של מורה לצרפתית, היה ממובילי המהלך של הלימוד בשפה העברית. וכך כתב: "חצאי אילמים היינו, מגמגמים היינו, דברנו בידיים… ולפעמים נפלטה מילה ז'רגונית [ביידיש] או לועזית מהפה ואף על פי כן גזר המורה על התלמידים והתלמידות: עברית. עברית בבית, עברית בחוץ! הן בבקעה והן בהר, הן בשדה והן בכפר, עברית בכל מקום". וכך תיאר את הלימודים בבית הספר בשנת 1888: "בשעת הלימוד לא תשמע בבית הספר כל לשון אחרת זולתי עברית. מעת לעת יוליכו המלמדים את תלמידיהם לטייל עד ואדי חנין… ומה נעים היה המחזה בשבת הילדים יחדיו וישחקו במשחקי ילדים, וישתעשעו ויריבו ויהתלו, וכל זה בלשון עברית. בעת הטיול יבארו המלמדים לתלמידים שמות כל אשר תראינה עיניהם בלשון עברית: הר, בקעה, גבעה, נחל, מישור, וכדומה , וגם שמות העצים והצמחים והזוחלים וכו'". הרצון היה קיים אך ספרי לימוד בשפה העברית כמעט ולא היו בנמצא. כך לקחו על עצמם מורי בית הספר ומחדשי הלשון, לתרגם ולכתוב בעצמם את ספרי הלימוד בשפה העברית. כשהייתה חסרה מילה בעברית נעזרו במחדש הלשון העברית, אליעזר בן יהודה, כדי שימציא עבורם את המילה הנדרשת. מכאן נפוצה הבשורה גם אל בתי הספר בשאר המושבות בארץ, הלימוד בעברית הפך לדבר מקובל והשפה העברית הייתה לשפה שגורה ומדוברת.

עד לשנת 1951 היה "חביב" בית הספר היחיד בראשון לציון ולכן קראו לו בפשטות: "בית ספר עממי". לאחר הקמתו של בית ספר נוסף, החליטה עיריית ראשון לציון לקרוא לבית הספר בשם "בית ספר חביב" על שמו של דב חביב לובמן, עסקן ציבור שכיהן שנים רבות כראש ועד המושבה וכראש ועד הורי בית הספר. בית ספר חביב פעיל עד ימינו, הוא ממוקם ברחוב "אחד העם" מול המוזיאון לתולדות ראשון לציון. כיתה משוחזרת ברוח הימים ההם ניתן לראות במוזיאון ראשון לציון.

 

 

נהניתם? שתפו ברשת...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *